פאו ד' ארקו/Pau D'arco/טבבויה/לפאצ'ו וסרטן

פאו ד' ארקו או בשמו האחר Lapacho או Tabebuia הוא עץ ירוק-עד בעל פרחים ורודים, הגדל ביערות העד באמאזונס.

יש בערך 100 סוגים שונים של Lapacho, אולם רק מעטים מתוכם יעילים בריפוי מחלות. על פי אחד המקורות, השם הנכון הוא T. impetiginosa, עם זאת, בספרות לעתים קרובות הוא נקרא T.avellanedae. העץ ממנו מתקבל הלאפצ'ו יכול לגדול עד לגובה של 125 מטר עם פרחים בצבע ורדרד- סגול, הפורחים לפני הופעת עלים חדשים. העץ צומח באופן נרחב בכל דרום אמריקה הטרופית והוא חזק, עמיד ואטרקטיבי ובעל עמידות נפלאה לחרקים ופטרת. לב ה- Tabebuia avellanedae מכיל תרכובות כימיות הנקראות נפטוקוינון (naphthoquinone) כמו

ה-לפכול (lapachol), ובנוסף גם כמות משמעותית של הפוליפנול נוגד החמצון קוורצטין. ה-לפאצ'ו בודד מלב העץ של הזן בשנת 1882, וגם נפטוקוינונים נוספים נמצאו בעץ. לקליפה הפנימית יש קבוצה של furanonaphthoquinones שלא נמצאים בעץ ותרכובות אלה הן ככל הנראה האחראיות לפעילות הביולוגית שנצפתה בפאו ד'ארקו. התה מיוצר מחלקה הפנימי של קליפת העץ. האידיאנים באמריקה הדרומית, השתמשו בתה במשך מאות שנים, לריפוי מחלות שונות כולל סרטן. מטפלים הוליסטים רבים באמריקה הדרומית ובמקומות אחרים בעולם, משתמשים באופן קבוע בתה לריפוי סרטן ומחלות אחרות. באמריקה הדרומית פאו ד' ארקו נחשב ל: אנטי-דלקתי, אנטי-ויראלי, אנטי-בקטריאלי, אנטי-פטרייתי, משלשל ואנטי- סרטני. הוא משמש לטיפול ב: סרטן (כולל לויקמיה), כיבים, סוכרת, הורדת חום, מחלות עור, דלקת פרקים, סיפליס, דלקות, טפילים ועוד. בשנות ה-60 של המאה הקודמת תמציות של הקליפה הפנימית של ה- פאו ד'ארקו הראו יעילות נוגדת סרטן במחקרי מעבדה בחיות. ספציפית, מחקרים ב- Lapachol הצביעו על פעילות נוגדת סרטן משמעותית שלו. ואולם, היו גם תופעות לוואי לא פשוטות במחקרים קטנים שבוצעו בבני אדם. תופעות לוואי אלה דחו את ביצועם של מחקרים נוספים ב-Lapachol. ואולם, בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, כימיקל אחר בודד מהקליפה בשם ß-lapachone הסתבר ש - ß-lapachone הראה פעילות נוגדת סרטן משמעותית, וללא תופעות לוואי. בנוסף לכך, הוא הראה גם פעילות אנטי-ויראלית, אנטי-בקטריאלית, אנטי-מיקרוביאלית ונוגדת דלקת. ß-lapachone הוא תרכובת נפטוקוינונית. בבדיקה בעכברים, הזמינות של ß-lapachone בלקיחה אוראלית נמוכה יחסית (15%), אולם החומר נשאר יציב לזמן ארוך, מה שמעיד על חצי חיים (half life) ארוך של החומר. בטא-לפאכון הראה יכולת בדיכוי של סרטנים שונים כולל: ערמונית, ריאות, לבלב וראש צוואר. הוא גורם ל-אפופטוזיס של תאי סרטן באמצעות ה- NQO1 pathway. כמו כן, הוא הראה פעילות משמעותית בדיכוי האנזים Tolomerase. בתאי סרטן עם ביטוי יתר ל- NQO1. טיפול ב- ß-lapachone מעצים משמעותית טיפולי קרינה (רדיותרפיה). בדומה לתרופות הכימותרפיות קמפטותצין (אירינותקן) וטופוטקאן, בטא-לפכון הוא מעכב DNA טופואיזומרז 1 .מעכבי טופואיזומראז, כולל ß-lapachone, יעילים כנגד כמה סוגים של סרטן כולל סרטן ריאות, שחלות, שד, מעי גס, ערמונית ומלנומה. במחקר שפורסם ב-2003 החוקרים דיווחו כי ß-lapachone גורם באופן סלקטיבי ל-אפופטוזיס בתאים שעברו טרנספורמציה (תאי סרטן) אך לא בתאים נורמליים, ושזו תכונה חריגה שאינה משותפת לתרופות כימותרפיות קונבנציונליות. הוא מפעיל checkpoints מבלי לגרום נזק ל- DNA. לפעילות סלקטיבית זו של אפופטוזיס קדמה עלייה מהירה ומתמשכת של רמת E2F1 ופעילות בתאי סרטן. תוצאות אלה מצביעות על מפעילי checkpoints ישירים כסוכנים סלקטיביים כנגד תאים עם טרנספורמציה. https://www.pnas.org/content/100/5/2674...(3%2C4,damage%20to%20DNA%20(10). מחקר שפורסם ב- 2017 הראה כי β-lapachone מדכא את התקדמות הגידול ומניעת גרורות על ידי עיכוב המעבר אפיתיליאלי למזנכימאלי בסרטני שד חיוביים ל- NQO1. https://www.nature.com/articles/s41598-017-02937-0 מחקר שפורסם ב-2005 הראה יעילות של ß-lapachone גם In Vivo בסרטן לבלב.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/15662131/ הפעילות הסינרגיסטית של ß-lapachone והתרופה הכימותרפית טקסול חיסול של מושבות גידול נצפה בספקטרום רחב של תאי קרצינומה אנושיים בתרבית לאחר טיפול בשילוב של ß-lapachone וטקסול, שתי תרכובות בעלות מסה מולקולרית נמוכה. הם גרמו למוות בסינרגיה של תאים סרטניים בשחלות, בשד, בערמונית, במלנומה, ריאה, מעי גס וסרטן הלבלב. סינרגיה זו תלויה בלוח הזמנים; כלומר, יש להוסיף טקסול בו זמנית או לאחר בטא-לפכון. לטיפול משולב זה פעילות אנטי-סרטנית חזקה במיוחד כנגד גידולים בשחלות ובערמונית בבני אדם, שהושתלו בעכברים. יש מעט רעילות מארחת. תאים יכולים לעבור אפופטוזיס ב- cell-cycle checkpoints, מנגנון המבטל תאים לקויים כדי להבטיח את שלמות הגנום. אנו משערים כי כאשר מטפלים בתאים בו זמנית בתרופות המפעילות יותר ממחסום תאים אחד , ייצור מולקולות איתות רגולטוריות סותרות גורם לאפופטוזיס בתאי סרטן. beta-Lapachone גורמת לעיכובים בחלוקת התאים בשלב G1 ו- S1 , וטקסול גורמת לעצירה בחלוקת תאים בשלב G 2/M. תאים שטופלו בשתי התרופות עוכבו בנקודות ביקורת מרובות לפני שעברו אופטופטוזיס. ממצאינו מראים דרך לפיתוח טיפול נוד סרטן על ידי ניצול "התנגשויות" שמביאות לאפופטוזיס במחסומי מחזור תאים. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10557327/

כיצד מכינים תה פאו ד'ארקו היחס האפקטיבי ביותר הוא: 3-4 כפות לליטר אחד של מים מזוקקים או מינרלים. שופכים את אבקת התה לסיר (נירוסטה או זכוכית בלבד) עם המים (בטמפרטורת חדר). מכסים את הסיר ומרתיחים את התערובת. ברגע שמגיעים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה וממשיכים ברתיחה עדינה למשך 20 דקות נוספות. לקראת הסוף, מוסיפים מעט מים בכדי להחזיר את המים לכמותם ההתחלתית. מסננים את התה דרך בד, מסננת דקה מפלדת אלחלד או באמצעות מכונת קפה איטלקית (כזו שדוחסת את גרגרי קפה לתחתית). שותים את התה חמים או בטמפרטורת חדר. ניתן להוסיף סטיביה. התה אינו מתקלקל משום שהוא חסין לחלוטין לעובש ופטרת. כמות הצריכה המומלצת לחולי סרטן היא 3-4 כוסות תה ביום. לעיתים, במספר הימים הראשונים, התה גורם למעט שלשולים או בחילות, אולם אלה לרוב עוברים. מדווח, כי התה מצליח להרגיע כאבים אצל חלק מחולי הסרטן ששותים אותו. לא מומלץ לחלוטין לרכוש פאו ד'רקו בקפסולות או בשקיקי תה לחליטה, וזאת משום שהאבקה בתוכם (שהיא למעשה קליפת העץ) לא עבורינו את הזמינות שלו החומרים הפעילים. אלה משתחררים אך ורק באמצעות הרתחה (דקוקציה) של כ-20 דקות. .כך שפאו ד'ארקו רצוי לצרוך או כתמצית נוזלית או באמצעות הכנה של תה.