סרטן שד מסוג טריפל נגטיב הוא סרטן שהוא שלילי לקולטני אסטרוגן, קולטני פרוגסטרון, ולעודפי חלבון HER2.
זה אומר כי צמיחת הסרטן מסוג זה אינה מונעת על ידי ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, או על ידי החלבון HER2. סרטן שד טריפל נגטיב אינו מגיב לטיפול בתרופות הורמונאליות או לתרופות אשר מכוונות לקולטני חלבון HER2, ולכן תרופות אחרות (בעיקר כימותרפיות) משמשות לטיפול בסרטן שד זה.
כ- 10-20% ממקרי סרטן השד הם סרטן טריפל נגטיב. עבור רופאים וחוקרים, יש אינטרס אינטנסיבי למצוא תרופות חדשות שיכולות לטפל בסוג זה של סרטן השד. מחקרים מנסים לברר האם תרופות מסוימות יכולות להפריע לתהליכים הגורמים לסוג סרטן זה.
שלוש תכונות נפוצות של סרטן שד טריפל נגטיב:
סרטן שד טריפל נגטיב נחשב לאגרסיבי יותר ובעל פרוגנוזה גרועה יותר מאשר סוגים אחרים של סרטן השד, בעיקר מכיוון שקיימות פחות תרופות ממוקדות מטרה המטפלות בסרטן שד זה. מחקרים הראו כי סרטן שד טריפל נגטיב נוטה יותר להתפשט מעבר לשד ובסבירות גבוהה יותר לחזור (לחזור) לאחר הטיפול.
הוא נוטה להיות בדרגת ממאירות גבוהה יותר מאשר סוגים אחרים של סרטן השד. ככל שדרגת הממאירות היא בציון גבוה יותר, כך תאי הסרטן דומים פחות לתאי שד תקינים ובריאים במראם ובדפוסי הגדילה שלהם. בסולם של 1 עד 3, סרטן שד טריפל נגטיב לרוב הוא בדרגה 3.
בדרך כלל מדובר בסוג תאים המכונים "דמויי בסיס." "דמויי בסיס" פירושו שהתאים דומים לתאי הבסיס העוטפים את צינורות השד. סרטנים דמויי בסיס נוטים להיות סרטנים אגרסיבים יותר, בדרגה גבוהה יותר - ממש כמו סרטן שד טריפל נגטיב.
מחקר חדש מציע כי אספרגין, חומצה אמינית הנמצאת במגוון מזונות כולל אספרגוס, דגים ותפוחי אדמה - יכולה להזין סוג קטלני של סרטן זה.
מחקר חדש שנערך על ידי מספר מוסדות, כולל מכון קיימברידג' לחקר הסרטן בבריטניה, ביקש לחשוף כמה מהסיבות לכך שסוג סרטן זה לא רק שורד אלא גם משגשג בגוף, בתקווה שזה בסופו של דבר יביא לשיפור גישות טיפוליות.
מובילי המחקר, שממצאיו התפרסמו בכתב העת Nature, פרופ '. גרג האנון, סימון קנוט וצוותם דיווחו כי חומר מזין חשוב המאפשר התפשטות של סרטן השד מסוג זה הוא asparagine.
אספרגין היא חומצת אמינו לא חיונית המופקת לעתים קרובות על ידי גופנו מכמה ממוצרי התזונה שאנו צורכים. המחקר הנוכחי בדק האם הגבלת רמות האספרגין בגוף יכולה לעזור להאט את צמיחת הגידול.
"המחקר שלנו מתווסף לגוף הולך וגדל של ראיות המצביעות על כך שתזונה יכולה להשפיע על מהלך המחלה", אמר Prof. Knott.
החוקרים בדקו בעכברים את הקשר בין אספרגין והיווצרות גרורות, או התפשטות הגידולים, לסרטן שד טריפל נגטיב.
לפרופ' Hannon וצוות המחקר הייתה גישה דו-מונחית. מצד אחד הם נתנו לעכברים L-asparaginase, שהיא תרופה כימותרפית המשמשת כיום לטיפול בלוקמיה לימפובלסטית חריפה, הידועה כמשגשגת על אספרגין. L-asparaginase פועלת על ידי עיכוב ייצור חומצת האמינו אספרגין בגוף.
מצד שני, המדענים הגבילו גם את התזונה של העכברים, כך שהיא תהיה בעלת תכולת אספרגין נמוכה יותר. גישה כפולה זו הביאה להפחתה של גרורות סרטן השד בעכברים.
"המחקר שלנו מציין את אחד ממנגנוני המפתח המקדמים את היכולת של התאים הסרטניים להתפשט", אומר פרופ' Hannon
"כאשר הופחתה הזמינות של אספרגין ראינו השפעה מועטה על הגידול הראשוני בשד, אך תאי הגידול הפחיתו את יכולתם לשלוח גרורות לאזורים אחרים בגוף." אמר Prof. Greg Hannon
לעומת זאת, כאשר החוקרים האכילו בעלי החיים במזון אשר היה בעל תכולת אספרגין גבוהה, הגידולים התפשטו במהירות רבה יותר.
בנוסף, כדי לאשר את התפקיד שמילא אספרגין בהתפשטות גידולים סרטניים, ניתח הצוות נתונים מחולות סרטן השד.
הם גילו שיש קשר חיובי בין יכולתם של תאי הסרטן לסנתז אספרגין לבין הסיכוי של הגידולים להתפשט לאתרים אחרים בגוף.
באופן מדאיג עוד יותר, יכולתם של תאי הסרטן לייצר חומצה אמינית זו נקשרה גם עם שיעורי הישרדות נמוכים יותר בקרב החולים.
"ממצא זה מוסיף מידע חיוני להבנתנו כיצד אנו יכולים להפסיק את התפשטות הסרטן - הסיבה העיקרית לכך שחולים מתים ממחלתם", מציין פרופ' Hannon.
כצעד הבא שלהם, החוקרים מעוניינים לקיים ניסוי קליני בשלב מוקדם שיאפשר להם להבין כיצד דיאטה משפיעה על רמות האספרגין בגוף.
לשם כך, פרופ 'חנון וצוותו מציעים לגייס קבוצה של משתתפים בריאים, אשר יסכימו לבצע דיאטה דלה באספרגין.
"תוצאות [המחקר החדש] רומזות באופן ברור ששינויים בתזונה עשויים להשפיע הן על האופן בו האנשים מגיבים לטיפול ראשוני, והן על הסיכון של מחלתם הקטלנית להתפשט בהמשך חייהם", אומר פרופ' Hannon.
אם ניסוי זה יצליח להפחית את רמות האספרגין בגופם של המשתתפים, החוקרים ימשיכו לגייס משתתפים עם אבחנת סרטן לשלב הבא של הניסויים הקליניים שלהם.
בשלב זה, מוסיף פרופ' Knott, משתתפי המחקר ככל הנראה יקבלו גם כימותרפיה ואימונותרפיה, כך שהתזונה והטיפולים עשויים להגביר את השפעתם.
דעתי והערותי:
די הרבה מזונות מכילים asparagine כמו: אספרגוס, תפ"א, עוף, דגים, קטניות, אגוזים, גרעינים, דברי חלב, ביצים ועוד. אני חושב שיהיה זה לא נכון לחולות בסרטן שד להילחץ יתר על המידה בעקבות מחקר זה, ולהוריד לחלוטין מזונות בריאים מתפריטן רק כי הם מכילים גם את החומצת אמינו asparagine. בנוסף לכך, גופנו מייצר asparagine, כך שלא צריך ליפול למלכודת החשיבה שאם נמנע מאכילת מזונות המכילים asparagine, נדלל את כל ה- asparagine מגופנו.
לתת לחולים דיאטה דלה באספרגין היא ככל הנראה לא מציאותית מכיוון שהאספרגין נמצא בכל מקום (וכאמור, גופנו מצליח לעשות זאת, בכל מקרה.) במקום זאת, הפחתת רמות הדם של אספרגין או חסימת האנזים אספרגין בתאי גידול בשד עשויה להיות הדרך הטובה ביותר להתקדם.
ומסתבר כי זהו כבר טיפול רפואי סטנדרטי. ילדים עם לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL) מטופלים בקוקטייל תרופתי הכולל אספרגינאז (asparaginase) שמוריד את רמת האספרגין בדם ובתאים סרטניים.
אז אם עיתונאים ועורכים היו עושים את עבודתם כראוי, לא היו משתמשים בכותרות בומבסטיות. הכותרות היו צריכות לומר משהו כמו "טיפול בלוקמיה בילדים עשוי לעבוד גם בסרטן שד טריפל נגטיב", או "החוקרים מאשרים את האנזים כמטרה פוטנציאלית לטיפול בסרטן שד זה."
Comentários