|
מטופלים וקוראים מגיבים
|
סרטן השד
מוצאי שבת קודש ט"ו באדר ב' תשס"ח 22.3.08
לגובי שלום,
לפני כשנתיים וחצי גיליתי גידול בשד. הרפואה הקונבנציונאלית הציעה לי: ניתוח וטיפול כימי. קראתי את ספרו של ד"ר יוסף ברנר ( יותר נכון עברתי על הספר, כי הוא עמוס באינפורמציה ולי הוא לא תמיד הובן). משפט אחד חשוב למדתי ממנו "על החולה לקחת אחריות על מחלתו".
בדרך נס ובעזרת ה' הגיע לידי ספרה של שרה חמו על ריפוי טבעי, והחלטתי לנסות ולהירפא רק בעזרת תזונה ושינוי אורך החיים, ומבלי להיזקק לרפואה הקונבנציונאלית; ניתוח וטיפולים כימיים. שינוי זה עורר את התנגדות רופא המשפחה, אך אני התעקשתי. במשך כשנה וחצי הרגשתי טוב מאוד, אבל הגידול נשאר . אני נלחצתי כאשר הופיע פצע מדמם, והבנתי שרק להישען על תזונה זה לא מספיק. ידידה טובה המליצה לי להתקשר לגובי וכך עשיתי.
גובי קיבל אותי מיד ונתן לי הרגשה מאוד טובה. הוא המליץ לי כיצד לטפל בפצע והציע תוספי מזון. כיום לאחר 4 חודשי טיפול אני מרגישה ב"ה טוב מאוד. אבל מה שחשוב לי ביותר שהגידול הצטמק והמרקם שלו גם הוא מתרכך. אני מקווה, בעזרת ה', שכך זה גם ימשיך.
על לציין שגובי עומד איתי בקשר מתמיד, והוא תמיד נענה לכל שאלה או בעיה. פרט לזה הוא נותן לי הרגשה טובה ונוטע בי בטחון בדרך, ועל כך אני מודה לו.
ברכה
|
|
סרטן השד
24 בדצמבר, 2007
בחודש 5/06 התבשרתי שהגוש שבשד לי הוא סרטני.( כמה שנים קודם לכן הגידול היה שפיר).
לאחר התייעצות עם רופאים שונים וועדה רפואית ברמב"ם, הוחלט על כריתה מלאה.
במקביל, כאחת שתמיד התעניינה בדברים אלטרנטיביים ורוחניים, חיפשתי דרכים אלטרנטיביות לריפוי סרטן. כך הגעתי לאתר של שלמה גוברמן, ומיד הזמנתי את הספר "סרטן אפשר לנצח".
במקביל, כאחת שקראה הרבה על כוחו של התת- מודע (ספר מומלץ – "כוחו של התת- מודע", "רפואה וניסים" של ברני סגל) , הזמנתי מאבנר שילה את הדיסק שלו לדמיון מודרך (ריפא את עצמו בדמיון מודרך).
כבר בבה"ח, מיד לאחר הניתוח, הגיע אליי הספר "סרטן אפשר לנצח". את הספר קראתי בשקיקה רבה, והוא חיזק בי את ההחלטה שלא לעבור טיפולים קונבנציונליים . אני מודה יום יום לאלוהים ולגובי על שזכיתי להגיע אל כל הידע הזה, שהציל אותי מטיפולים קשים (ומזיקים) שרצו לתת לי.
ההחלטה לוותר על הטיפולים לא היתה קלה והיתה מלווה בהרבה לחצים ולבטים אבל האינטואיציה שלי ניצחה.
מה גם שמאינפורמציה שאספתי בפורום "טיפולים משלימים בסרטן" (לשעבר אלטרנטיבים) וממקורות אחרים (הפורום באנגלית ב- YAHOO על שיטת באדוויג מאד מומלץ), הבנתי שהיעילות לא שווה את הרעילות (בסרטן השד יעילות מאד נמוכה).
בניתוח התגלו 8 בלוטות לימפה נגועות. הגידול היה מסוג HER2 הנחשב לאגרסיבי (ללא רגישות הורמונלית). כמובן שכל האונקולגים שנפגשתי איתם טענו שאני בסיכון גבוה, וחייבת להתחיל מייד בטיפולי כימו ארוכים (בשילוב הרצפטין שבדיוק אז נכנס לסל התרופות) ולאחר מכן הקרנות.
הגעתי לגובי זמן קצר לאחר הניתוח עם כל המידע הרפואי שברשותי. לאחר שבחן את הרגלי התזונה שלי והרקע הרפואי , הוחלט על פרוטוקול הכולל דיאטה בשיטת באדוויג בשילוב תוספים רבים לחיזוק המערכת החיסונית ולפעילות אנטי סרטנית תוך שילוב מיצי ירקות ותזונה בריאה (וכמובן ללא סוכר). אני חייבת לציין שגובי הפגין ידע רפואי רב ובקיאות רבה בתחום הסרטן והטיפול בו. מהפגישה יצאתי מעודדת ובהרגשה שאני בכיוון הנכון.
הקפדתי לבצע באדיקות את התזונה המומלצת תוך שילוב הליכה יומיומית בים (עם אמירות מחזקות כמו "אני חזקה אני בריאה, הגוף שלי נקי מתאים סרטניים"), קפצתי הרבה על הטרמפולינה (לשפעול בלוטות הלימפה), ועשיתי כל יום בערב דמיון מודרך עם הדיסק של אבנר שילה (גם של יערה).
ההחלמה מהניתוח הייתה מהירה. הרגשתי ואני עדיין מרגישה טוב מאד. כולם אמרו שאני נראית טוב. שמן הפשתן מיטיב עם עור הפנים.
3 חודשים לאחר הניתוח בצעתי בדיקת AMAS (בדיקת דם שנשלחת ממעבדה בראשל"צ לארה"ב לזיהוי תאים סרטניים בגוף) הבדיקה חזרה תקינה.
בדיקות המעקב שאני עושה מאז במשך שנה וחצי (מרקרים ובדיקות כלליות) חוזרות תמיד תקינות. לפני כמה חודשים סבלתי מכאבי גב, כמובן שהרופאים חשבו מייד שיש קשר למחלה ושלחו אותי לכל הבדיקות האפשריות (כולל מיפוי עצמות). הכול היה תקין. הכאב חלף עם הזמן.
רציתי לעודד את כל המתלבטות, להאמין שאפשר להבריא בדרך הבריאה ולא חייבים לסבול טיפולים רעילים ומיותרים (שמבחינתי הם יותר מדיי מסוכנים). ברגע שאתה מאמין (גם האמונה באלוהים מועילה מאד) בדרך שלך, שום דבר לא יפחיד אותך וכבר עשית חצי דרך להחלמה.
לחשוב רק חיובי ולא להסכים לקבל את האבחנות הפסימיות של הרופאים (לעשות סוגסטיה חיובית "אני בריאה ומרגישה טוב" ולדמיין את עצמך במצב הכי טוב שלך). וההצלחה מובטחת.
רונית אשכנזי
|
|
סרטן בראש הלבלב
20 ספטמבר, 2007
בחודש ינואר 2006 התבשרתי על גלוי גידול ממאיר בראש הלבלב, עיון במחקרים ובספרות הציגו סיכוי עגום למדי בהתמודדות עם סוג זה של סרטן (אדנוקרצינומה ) כאשר 95% מהנגועים בגידול זה בלבלב לא שורדים את השנה הראשונה.
התעודדתי כאשר בבדיקת כירורג מומחה, נמצא כי ניתן לנתח ולסלק את הגידול, ואכן עברתי ניתוח "ויפל" הכולל כריתה של התריסריון, כיס המרה, חלק מהקיבה ואת ראש הלבלב. תוצאות הניתוח עודדו והמרקרים צנחו, אך לצערי שבו וטיפסו – ניתוח נוסף לא בא בחשבון והופנתי למחלקה האונקולוגית לקבלת טיפול כימותרפי אשר נמשך מאפריל 2006 ועד מאי 2007 כאשר המרקרים למרות הטיפולים האינטנסיביים לא חדלו לטפס והגיעו עד לתוצאה – CA-19-9 =10411 ותוצאת CEA = 76.7. בתקופה זו הייתי כבר תשוש לחלוטין. ההתניידות הייתה רק למטרות מאולצות, הנשימות היו כבדות, והתקשתי לבצע פעולות פשוטות. רוב היום הייתי בשכיבה או בכורסה, כשעיניי בוהות בנעשה על מסך הטלוויזיה או המחשב. בנוסף לכל אלה כל שיער גופי נשר, וחברים נרתעו מלבקר, וכמובן צרכתי בנוסף משככי כאבים ע"ב אופיום באופן תכוף לשכוך הכאבים.
מאחר והרצון שלי לחיות האיץ בי למצוא חלופות, קראתי מחקרים, עד שבמקרה או יד אלוהים פתחה בפני את האתר " סרטן אפשר לנצח " ספר אותו כתב מר שלמה גוברמן - ומאותו הרגע חיי השתנו לחלוטין.
כבר בתאום הפגישה עם מר שלמה גוברמן נוכחתי כי מדובר "בנפש חפצה". התעניינותו בסיפור המחלה, השאלות המכוונות והמקצועיות שהעלה חיזקו את התחושה שעליתי על "הגל הנכון" וזאת עוד לפני שפגשתי בו, הפגישה נקבעה ליום המחרת והגעתי אליה עם זוגתי, הביקור נמשך כשלוש שעות במסגרתן עמד שלמה גוברמן מקרוב על סוגי הטיפול שקבלתי , התגובות מכל סוג כימותרפיה , תופעות הלוואי הקשות – שלמה ידע לעודד אותי ולהפיח בי תחושת תקווה חדשה .
בד בבד תוך כדי למידת המקרה, "רקח" מר שלמה גוברמן ע"ג דף את פרוטוקול התוספים, שישנו בהמשך את איכות חיי מקצה לקצה. בסופה של הפגישה קבלתי הפניה עם פרוטוקול תוספים לבית המרקחת, ותפריט תזונה נכונה השונה מקצה לקצה לתפריט לו הורגלתי , כל זאת לא לפני שקבלתי הסבר מפורט למטרת כל תוסף וסוג תזונה נכונה , יעילותו ומטרתו בתהליך, במקביל נמסר מספר הטלפון האישי של גובי וכתובת האימ"ל להמשך התקשרות.
מאחר והטיפולים הכימותרפיים לא הועילו ואף החמירו מיום ליום את מצבי החלטתי, על דעת עצמי בלבד, להפסיק את הטיפול הכימותרפי לחלוטין, ולתת צ'אנס לטיפול של שלמה גוברמן לפחות לחודש אחד.
רכשתי את כל התוספים אשר מחירם היה מגוחך לעומת ההוצאות האדירות שהוצאתי על הטיפול הכימותרפי ( כ- 20,000 ₪ בחודש ) הקפדתי לצרוך את התוספים בהתאם לפרוטוקול. כמו כן שניתי את תזונתי בהתאם לתפריט החדש שקבלתי , תוך שיתוף יום יומי של גובי ( שלמה גוברמן ) בתחושות ובתופעות הלוואי באמצעות האי-מייל (תגובותיו המהירות של גובי לאי-מייל פשוט מדהימות).
ההתמודדות עם שינוי אורח החיים התזונתי לא הייתה קלה, והייתי קצת מודאג כאשר התחלתי לרדת במשקל , יחד עם זאת חשתי מדי יום כי תנועותיי נהיו אפשריות יותר, התחלתי להיות פעיל, חיוניות הגוף שבה אלי, שיערי צימח מחדש והתחלתי לצאת את הבית בתחילה לגינה אח"כ לפארק, לקניון וכו', ותוך חודש יכולתי לשוב למקום עבודתי כמנהל מרחב, המפעיל עשרות אנשים ביום עם אותם כוחות מחודשים כמו בעבר.
לא הסתרתי את חששותיי מזוגתי לתוצאות בדיקות הדם אותם אני עורך מדי חודש בחודשו וככל שקרב היום רבו ציפיותיי , למרות שהייתי בטוח כי אין מצב שהתוצאות לא יעלו בקנה אחד עם ההרגשה הכללית, ואכן התוצאות היו מעודדות מאוד והצביעו על נסיגת מה , את משככי הכאבים שצרכתי מדי יום התחלתי לצרוך אחת ליומיים שלושה במינון נמוך יותר והכאבים הלכו והתרחקו מגופי.
תפריט באדוויג ( מופיע בספר "סרטן אפשר לנצח" ) אשר הומלץ לי ע"י גובי הביא להשבת משקלי ולהחזרת הקילוגרמים שחסרו.
בפגישתי החודשית עם האונקולוג המטפל בי בבית החולים רמב"ם הפתיעו תוצאות בדיקות הדם, ואף הוא חיזק את רצוני בשלב זה לא לקבל טיפול כימותרפי ולהמשיך ע"פ הנחיות גובי .
וכך חודש רדף חודש וכל חודש שמחתי לראות את בדיקות הדם נסוגות איך המחלה נסוגה ומשחררת אותי לאיכות החיים שכה חסרה לי בתקופת הטיפולים הכימותרפיים – היום ארבעה חודשים אחרי היכרותי עם גובי ותחילת הטיפול בהמלצתו, אני חש אדם אחר לחלוטין, עצמאי, בוטח ופעיל בכל המסגרות שקדמו למחלתי – ומעודד להמשיך ולהקפיד על התזונה והתוספים הכה יעילים.
כולי תקווה כי עקומת הגרף היורדת תמשיך לנוע במגמה זו, ותביא להיחלצותי המוחלטת מתלות בטיפולים הכימותרפיים ובהקרנות אשר יעילותן לצערי במקרה שלי לא הוכחה ולא הביאה לתוצאות משביעות רצון.
גובי – אני נרגש לעלות בכתב מלים אלה אשר מהווים פסיק קטן מהאכפתיות הדאגה והרצון שלך להצלחת הטיפול הנוכחי. תמיד ידעתי שמלאכים יש רק בשמיים, היום אני נוכח לדעת כי חלקם נמצאים כאן עימנו עכשיו, ולבטח אתה אחד מהם.
ערב יום הכיפורים תשס"ח - אני מודה לך מעומק הלב על כל אשר עשית ותעשה למעני לסילוק המחלה - תודה.
בונפיל יצחק
|
|
סרטן ממקור לא ידוע
אוגוסט 2007
רציתי לספר לך שביום הולדתי הייתי מאושפזת עם רמזים עבים מצד הרופאים שיש לי סרטן אלים באזור הבטן, והנה בא הסניטר לקחת אותי לביופסיה. אתה רק יכול לתאר לך מה הרגשתי. אני לא בחורה היסטרית, אך לפי האינפורמציה שקיבלתי וליקטתי מפי הרופאים לא היו בשורות טובות בפיהם, אלא נהפוך הוא בשורות שלא משאירות הרבה תקווה.
הרופא שהתמנה לקחת את הביופסיה הסתכל על הכרטיס שלי והיה הראשון ששם לב שזה תאריך יום ההולדת שלי, ובחיוך טוב לב איחל לי מזל טוב.....
לפני 20 שנה בערך בשנת 1988 נפטרה אמי כ- 12 שנים לאחר שחלתה בסרטן
(אני חליתי באותו גיל שבו חלתה אימי- 54 ). ידעתי לאורך השנים שלא השתנה הרבה בתחום הרפואי. עקבתי אחרי התפתחויות דרמתיות אך לא היו כאלה.
ידעתי שהכימותרפיה רק תסייע בעצירת המחלה אך לא בריפויה. יום לאחר הביופסיה שוחררתי הביתה ... דבר ראשון חשבתי שאם יש סיכוי שאצא מהמחלה, עלי לחפש פיתרון אלטרנטיבי באינטרנט, חיפשתי, קיוויתי...
רק התחילו חיי אחרי התבגרותם של ילדי, אחרי החובות שהיו על כתפי במשך 20 השנים האחרונות בהם גידלתי את ילדי לבד ללא עזרה מאף אחד...
שלחתי לבני הבכור, שהיה באותו זמן בארה"ב, אי-מייל שיחזור במהרה הביתה, מפני שאני חולת סרטן במצב מתקדם מאוד. תוך 3 ימים בני חזר לארץ, וליווה אותי בימי ושעותיי הקשות ביותר, ועל זה אני מודה לו מעומק ליבי. אם לא הוא לבטח לא הייתי מגיעה רחוק..... השארתי כבר צוואה לשני בני, והסברתי לו כל מה שעלי לעשות כאם בסוף דרכה.
לאחר כל זה התחילו חיפושי באינטרנט (גם ברכה בפני עצמה) והגעתי לכותרת גדולה מאירת עיניים "סרטן אפשר לנצח" יותר לא המשכתי לחפש. הייתה לי תחושה פנימית שמצאתי את אשר חיפשתי, ואכן ימים יעידו שכך הדבר.
מיד הוצאתי את מס' הטלפון שמצאתי באתר והתקשרתי. רציתי לקנות את הספר במהירות הכי גדולה ולהתחיל בהמלצות הטיפול ,סיפרתי שאני חולת סרטן, שרק לאחרונה נודע לי, ושאשמח לקנות את הספר. שאלתי את גובי האם הוא מכיר מרפא שעוסק ספציפית בסרטן הוא אמר "אני גם מטפל". יותר לא הייתי צריכה. שאלתי האם אפשר להגיע עכשיו ומיד, וגובי בחביבות האופיינית לו אמר כן בבקשה. נדלק אור בחיי אלה, אור גדול וזוהר ומזמין של תקווה...........
בני העמיס אותי על הרכב ונסענו לגובי עם המסמכים הרלוונטיים. קיבל אותנו בחור נעים, ללא גיל, עם חיוך אכפתי בעיניו. התקווה שלי רקמה עור וגידים למרות שלא ראיתי בעיניו תקווה גדולה. הסרטן שלי היה די מפושט, והשאיר פתח צר לתקווה, אך בני ואני ידענו שמכאן והלאה אנחנו ננצח. קיבלנו את כל ההנחיות מלווים בספר, ויצאנו משם עם תקווה גדולה... גובי עקב אחר ההתפתחויות ואני ידעתי שאני בידיים טובות.
לא אומר שהיו לי ימים קלים ,מי שחווה מחלה זו יודע... גם עם הטיפול זה לוקח זמן אין "הוקוס פוקוס" צריך רק להאמין (ויש במה ) ולהיות עקבי, לעבוד על פי ההנחיות לא לסטות ימינה או שמאלה. ראיתי מטופלת אחרת שהייתה בטיפולים וגם היא הגיעה לאותה מחלקה שלי. גם היא מצאה את גובי קיבלה את הנס ואת היכולת להציל את חייה, אך לא השתמשה בחבל ההצלה, ומצבה הולך ומתדרדר והיא הגיעה לקריסת מערכות. אמרתי לה תשתמשי... את תראי אחרי תקופת מה תרגישי את ההבדל. אך היא החליטה שזה קשה מידיי וכנראה ויתרה על חייה...
אני קיבלתי את הטיפולים הכימותרפיים הקשים ביותר אשר גורמים לנשירת שער, ליובש נוראי בפה ובגוף אך אפילו בזכות התוספים והאוכל המיוחד שקיבלתי מגובי לא סבלתי מכך. השיער אמנם התדלדל אך לא נשר, פי וגופי לא התייבשו כתוצאה מן הטיפול, הנזקים מן הטיפול מוזערו, וגם לא אבד לי חוש טעם כמו למרבית המטופלים .
אתמול 14/8/2007 קיבלתי תשובות נפלאות ,המרקרים שנלקחו הראו ירידה משמעותית בסרטן. חלק מהתוצאות הם על גבול הנורמה. מזה כשבועיים וחצי הפסקתי את הטיפול עם המורפיום. כבר שבועיים וחצי לא כואב לי כלום. אני מתחזקת מיום ליום. אפילו בחילות אין לי, ואיני לוקחת שום תרופה רק מה שקיבלתי ממך גובי שהצילו את חיי. אם לא היית חוקר ובודק את הנושא אני יודעת בפרוש שלא הייתי מחזיקה מעמד...
אני חיה ונושמת מתחזקת ומבריאה בזכותך ובזכות בני שהיה עמוד התווך עבורי בתקופה כה קשה.
בזכותך גובי אוכל לחגוג ימי הולדת רבים לראות את ילדי נישאים ולראות נכדים וליהנות מחיים ללא פחד יום יום שעה שעה .........
בזכותך ניצלו חיי. תודתי נשמעת כה קטנה אל מול המתנה הנפלאה שקיבלתי ממך החזרת לי את חיי תודה ושוב תודה.
מברכת אותך ואוהבת אותך
קטי
|
סרטן לבלב (בזנב הלבלב)
29 באפריל 2007
המושג "איכות חיים" מקבל משמעויות שונות במהלך החיים, אך דומני שזה הדבר הנשגב ביותר, לו מייחלים חולה הסרטן ומשפחתו, כשהם נתקלים במחלה האיומה והאכזרית, במקרים מסוימים אפילו יותר מתוחלת חיים!
לפני 7 חודשים התגלה סרטן זנב הלבלב עם גרורות בכבד ובריאות אצל בעלי והוא בן 61
בביקור הראשון אצל האונקולוג ה"פרוגנוזה" הייתה קשה !
הכבד בגודל ענק, ויש להתחיל מיד בטיפולים כימותרפיים. התקווה היחידה שנאמרה לבעלי על ידי האונקולוג היא, שכל הזמן יש חידושים בתחום, ומגלים כל מיני תרופות ביולוגיות חדשות.....
בעלי החליט להתחיל בטיפולים כימותרפיים! תופעות הלוואי השפיעו קשה מבחינה פיזית ונפשית.
התחלתי לחפש באינטנסיביות אלטרנטיבות אחרות.
התוודעתי (דרך האינטרנט) לשלמה גוברמן (גובי), כשהמוטו המודפס על ספרו
"סרטן אפשר לנצח" צד את עיני.
קראתי בשקיקה את הפרקים בספרו ואת מכתבי התודה הנרגשים של מטופליו הרבים.
מה ששבה את ליבי היה שגובי החל לחקור את התחום, בעקבות החשפותו הקרובה למחלה הארורה, בה חלו אחותו ואמו שנפטרו ממנה.
מיד התקשרתי אל גובי שבחמימות ובאמפאתיה הציע לעזור, תכונות המאפיינות את הטיפול שלו לאורך כל הדרך.
במקביל לטיפולים הכימותרפיים, התחיל בעלי לצרוך תוספי מזון טבעיים וקיבלנו הדרכה לתזונה נכונה ואנטי סרטנית.
תופעות הלוואי פחתו והוא הרגיש יותר טוב.
ואז:
ההחלטה הבאה שלו הייתה: להפסיק לגמרי את הטיפולים ולעבור לטיפול אלטרנטיבי מלא!!
ההחלטה הייתה שלו, ללא התערבות של גובי או שלנו.
מגילוי המחלה ועד היום הוא לא שינה דבר באורח חייו הקודם, ממשיך לעבוד, ממשיך לשחק טניס (על פי יכולתו) , ממשיך בתחביב הדייג שלו והחשוב ביותר: אין לו כאבים!
אכן זוהי איכות חיים בימים קשים אילו!
בבדיקת דם שבוצעה 19.2.2007, זמן מה לאחר סיום הטיפולים הכימותרפיים,
ה- CA 19-9 עמד על ערך אסטרונומי של 443,485 (לא, זו אינה טעות!)
לעומת זאת, בבדיקה שבצענו ב- 25.4.2007 (לאחר כחודש וחצי של טיפול אלטרנטיבי בלבד)
ה- CA 19-9 ירד ל - 225
תודה לגובי!
הערצה לבעלי על דרך ההתמודדות שלו!
תודה ענקית לילדינו הנפלאים ומשפחתם התומכת.
משפחת שני
|
סרטן הנרתיק
דצמבר 2006
ברצוני לספר על המקרה של אימי, אותה אני מלווה בהתמודדותה עם "המחלה" מאז ספטמבר 2005.
הכול החל בחודש ספטמבר 2005, כאשר אני נזכר שכשבוע לפני גילוי "המחלה" צפינו במשחק הכדורגל של ישראל מול נבחרת, שאת שמה אני כבר לא זוכר. רק אמי, כשהיא לחוצה, ישבה במטבח וקראה שוב ושוב את הפרק על "סרטן הנרתיק", בספר רפואי שלא היה מבייש את "מלחמה ושלום". במחצית המשחק ,כאשר התפנינו ,שאלנו אותה מדוע היא מודאגת, והיא השיבה שהסימפטומים שלה תואמים לזה שבספר – אנחנו שסבלנו מקסימום משפעת ושברי הליכה אמרנו שזה שטויות ושהיא סתם מודאגת.
כשבוע לאחר מכן, אמי קיבלה את תוצאות הפאפ-סמיר, שקבעו לצערי שהיא צדקה. זה היה יום חמישי בערב. כולנו היינו אחוזי תזזית, ולא ידענו איך לעכל את הבשורה המרה – מה גם שלא ידענו כלום על המחלה, וקישרנו אותה אוטומטית למוות. אחי הצליח לקבוע פגישה למחרת בבוקר עם אבא של חבר שהוא אורולוג ולא אונקולוג, אך זה מה שהצלחנו להשיג בזמן כה קצר. הופענו אצלו למחרת הוא בדק בעין בלתי מזוינת וחיווה דעתו, שהגידול לא הגיע לרקטום ולכן המחלה לא במצב כה מתקדם. הוא המליץ לנו על שם של רופא מנתח. שמחים וטובי לבב מהחדשות היחסית טובות הלכנו לאכול צהריים במסעדה טובה והצלחנו לעבור את השבת. ביום ראשון בבוקר, הגענו לבית החולים, נפגשנו עם אותו פרופסור ודרשנו שהוא ינתח אותה, לאחר מעט "שכנועים" הוא הסכים בהנחה שהמצב נתיח.לקראת ערב הגיע עם סוללה של רופאים שבדקו את אמי ובגיבוי של סי.טי הלכנו לניתוח.
לאחר יומיים, אמי נכנסה לניתוח אשר הסתבך, וממנו יצאה רק בנס. לאחר "שבילתה" כשבוע נוסף בטיפול נמרץ, הועברה למחלקת נשים. שם התבשרנו ע"י הרופא שבדיקות המעבדה יצאו שליליות, שהנגע הוסר אחת ולתמיד, ושאמי תוכל "לחזור ולרקוד" כדבריו לאחר שתעבור "שיפוצים" במחלקה האורולוגית בעקבות נזקי הניתוח הראשון. לאחר ניתוח ארוך נוסף, וחודש וחצי באורולוגית וסה"כ כחודשיים וחצי רצופים, אמי השתחררה מביה"ח פיזית ונפשית ולא הסתכלנו לאחור.
אמי בילתה באותו סופשבוע באילת, שם היא סבלה מחום גבוה, אך מזה כבר לא התרגשנו וכשהיא תחזור אמרנו נלך "לסגור עניינים עם הרופא" ועל הדרך נבדוק את עניין החום, אך העיקר שהכול מאחורינו.
בדיעבד התברר, שלא רק שלא היה זה הסוף, אלא רק ההתחלה. בבדיקות התגלה שהמחלה התקדמה והעוברנו "אחר כבוד" לטיפול הרופא האונקולוג- הלם לא קטן, שהרי עד אז נמנענו אפילו מלעבור ליד המחלקה האונקולוגית. הרופא היה "עדין עם אימי ועם עצמו" ודירג את המחלה כ-1-2, אך משיטוט באינטרנט גיליתי שזה יותר 3-4 ווידאתי את זה עם אותו רופא. הוא שלח אותנו לביה"ח אחר, ושם שלחו את אמי להקרנות " וכימותרפיה עבור הטעם".
במקביל, לאחר שנודע לי ורק לי בשלב זה שהמצב קשה חיפשתי אופציות אחרות.
בשיטוט באינטרנט הקלדתי את המילים "לנצח סרטן" בגוגל ובדרך נס האתר של גובי עלה ראשון ואליו נכנסתי , חרשתי את האתר מכף רגל ועד ראש ונכנסתי לפורום "טיפולים אלטרנטיביים בסרטן" באתר דוקטור'ס , שגובי ניהל בשעתו וקראתי את כל התגובות שם. החלטתי ששווה לנסות להזמין את הספר בשלב זה. קיבלתי את הספר ביום שישי בבוקר, וקראתי כמעט את כולו בסוף השבוע. בנוסף נכנסתי לאינטרנט,
וקראתי על התוצאות הטובות (כאשר הטיפול נעשה בדבקות) של באדוויג, גרסון, וויגמור ועוד רבים וטובים, והתרשמתי מדרכי הטיפול שמאפשרות לך לשמור על איכות חיים טובה.
ביום ראשון בבוקר, הרמתי טלפון לגובי וביקשתי להיפגש בדחיפות וקבענו במהלך השבוע.
לפגישה הבאתי את אמי – בשעתיים שארכה הפגישה גובי הקשיב קשב רב לכל מה שעבר עלינו וגילה אמפתיה. בפן המעשי הדריך אותנו על תזונה נכונה ואורגנית כמה שניתן ועל תוספי מזון שעל אמי לצרוך.
בחודשיים הבאים בד בבד להקרנות ולכימותרפיה, אמי צרכה בקנאות את תוספי המזון שעזרו לה גם להתמודד עם נזקי הכימותרפיה – ספירות הדם של אמי כמעט לא ירדו, לא סבלה מהקאות וגם בחילות כמעט ולא היו לה.
לאחר חודשיים אימי נשלחה לבדיקת MRI של האגן. התוצאות היו בהחלט משביעות רצון. הגידול קטן מגודל של כדור טניס לממצא מחשיד בגודל של סנטימטר אחד. בפגישה עם האונקולוג, הוא טען שהממצא הזה יכול להיות בלוטת לימפה ואינו קשור לגידול והוסיף שבכל מקרה ישנו שיפור משמעותי.
בקרוב אנו צריכים לעשות בדיקת PET-CT נוספת, ואני מאמין ומקווה שהתוצאות תהיינה טובות.
גובי לאורך כל התקופה, הראה שהוא בנאדם חם וענה בסבלנות לכל הטלפונים, הדריך וכיוון, וגם כשלא היה מה לשאול התקשר ביוזמתו לשאול לשלומנו.
גובי, אני רוצה להודות לך מקרב לב על כל מה שעשית ועדיין עושה למעננו. אשמח להמליץ לאנשים אחרים ללכת גם בדרך הזאת, שכן לדעתי היא הדרך הנכונה.
דורון שושן
|
אדנוקרצינומה של הריאה
נובמבר 2006
מספוא אורגני או החיים (בריח) זבל
בגיל חמישים התחלתי לאכול דשא. טוב, לא בדיוק דשא, אך כך הייתה ההרגשה.
מסדר יום שכלל ארוחת בוקר של קפה ועוגה עברתי למשטר דיאטטי שבו המילים קפה, עוגה, פיצה ופלאפל אסורים ומוחלפים בביטויים הכוללים בתוכם את המילה 'אורגני'. זה נשמע אולי בריא ומעניין אך למעשה זה מתבטא בארוחות של כל מיני צמחים וסוגי דגן שאת שמם בכלל לא הכרתי לפני כן, או ליתר דיוק, הייתי בטוח שהם חלק מהמרכיבים של המספוא, עליו הסוסים מתענגים.
אך למה להלין? הרי אני בחרתי לאמץ אורח חיים זה.
אני, שבילדותי אכלתי רק 'ארוחות יוסי' - כך קראו במשפחה ל'ארוחות' שנהגתי לאכול, שהכילו רק חלבה, לחם, חמאת בוטנים ועוגה לקינוח – עברתי מיוזמתי לאכול 'מספוא'. והפלא ופלא, לא רק שאני מצליח לשרוד ללא עוגות, פסטה וגלידה, אני עוד מתרגל לזה ולא זקוק להזרקת הסוכרים היום יומית.
הכול החל לקראת גיל חמישים. בעיה חוזרת של זיהום בדרכי השתן שלחה אותי לאורולוג לבדיקת הערמונית. או כדברי רופאת המשפחה שלי: "זיהום בדרכי השתן זה מחלה לנשים בלבד, לגברים יש ערמונית". בדיקות אולטרא סאונד ואחרות הראו שהכול תקין, לגילי, וכך מצאתי את עצמי לפני כוס התרעלה הכרוכה בדיקת CT של דרכי השתן. מספר כוסות ממותקות, צילום CT, המתנה של מספר ימים ותוצאות המראות שהכול תקין מלבד 'משהוא קטן ולא ברור' בתחתית הריאה.
חזרתי עם 'המשהו הלא ברור' לרופאת המשפחה ואחרי צילום רנטגן שלא מצא שום דבר סוכם שאני בריא. 'סוכם' זו מילה מתאימה כי באמת לא נמצא שום דבר בצילום רנטגן ובאמת לא רציתי למצוא שום דבר כך, שהסכמנו שהייתה זו אזעקת שווא. במחשבה שנייה, 'התכחשות' היא אולי מילה מתאימה יותר.
השמש זרחה והחיים נראו ורודים ומאירים אך משהוא הציק לי, לא נתן לי לישון בשקט. לפתע גם נזכרתי שלפני כשנתיים השתבש לי משהוא בחוש הריח – בנסיעותינו לבקר את אחי היינו עוברים ליד בריכת חימצון שמהריח שלה לא יכולנו להימלט. אך הנה, לפני כשנתיים, בתהליך איטי שלקח מספר חודשים, השתבש לי חוש הריח וניחוח הצחנה המבחיל התחלף בארומה מתקתקה. ייחסתי שינוי זה למשבר גיל החמישים הממשמש ובא והמשכתי הלאה.
אינני חובב בדיקות CT; רק מהבדיקות אפשר מבחינה סטטיסטית למות. צילום CT שווה ערך לכ- חמש מאות צילומי רנטגן של בית החזה כאשר צילום רנטגן של הריאות נחשב בעצמו לצילום עתיר קרינה. אז לעשות שני צילומי CT אחד אחר השני? זה נשמע כמו התאבדות; אך זה מה שעשיתי לאחר שבקשתי הפנייה לרופא ריאות והוא הפנה אותי מיידית לצילום CT ריאות. הצילום הפעם היה יבש, ללא שתייה, ולמחרת הייתי כבר בדרכי לנסיעת עסקים בשוויץ, נסיעה שתוכננה מראש עם פגישות שנקבעו מספר שבועות לפני כן.
נסיעות עסקים הן זמן טוב לחשבון נפש - בין הטיסות ובזמן הטיסות יש זמן רב להרהורים ומחשבות. החלטתי שמה שלא יהיה, יש צורך גם ליהנות מהנסיעה הזאת ולנצל את הזמן לרגיעה. החלטה במקומה, בראיה לאחור כי משדה התעופה נסעתי ולקחתי את תוצאות ה CT ומשם ישר לרופא ולאבחנה – יש צורך בניתוח מיידי.
התייעצות נוספת עם מומחה ריאות ועם מנתח, בדיקת PET CT ואני לפני ניתוח כריתת אונה עם ידיעה ברורה שהגידול ממאיר. את המחשבות של 'מה יהיה אחר הניתוח' אנו דוחים בשלב זה ומתרכזים בהכנות לניתוח ובטיפול באבא של אשתי, אותו אנו מביאים, יום לפני הניתוח שלי, לבית חולים (אחר) בעקבות התקף לב ואירוע מוחי. משאירים את חמי בבית חולים שלו ויוצאים לבית חולים שלי לרישום ובדיקות לפני ניתוח. הכול תקין ולמחרת בבוקר אני בניתוח.
חדר טיפול נמרץ יכול להיות גם מקום משעשע.
אני מתעורר מהניתוח מחובר לצינורות ומרותק למיטה. אני כבר כעשרים שעות לאחר הניתוח. אני מבין מהאחיות שההעברה לחדר תיערך בבוקר, בעוד מספר שעות, ושלפני שיעבירו אותי לאשפוז רגיל ירחצו אותי קלות.
האחות שמטפלת בי נחמדה וצעירה; אני לא מצליח להירדם ומתעניין אם אפשר להקדים את הרחיצה. אין לאחיות הרבה עבודה והיא מסכימה ברצון. אך כאן מתעוררת האחות השנייה, מבוגרת יותר, וטוענת שזה התור שלה ושהיא רוצה לרחוץ אותי. הצעירה לא מוותרת והויכוח מתחמם ונהיה קולני למדי, בסיכומו הן מגיעות לפשרה – שתיהן תרחצנה אותי. וכך מתייצבות שתיהן למלאכת הרחיצה, הצעירה מקדימה והמבוגרת מאחורה ואני, מלא צינורות מכף רגל עד ראש,שוכב בתווך.
גם בבית חולים לא היה משעמם.
אני בחדרי, יום ראשון לאחר טיפול נמרץ, מחובר לנקזים ולאפידורל, רוצה ללכת לשירותים לצחצח שיניים לפני השינה. אני מדדה לשירותים עם כל הציוד ומגלה שם שהרצפה קצת רטובה. אבחון מהיר מגלה נזילה מצינור האסלה. בלי לחשוב הרבה אני מנסה לתקן את הנזילה ביד אחת. אך ההברגה שבורה והצינור מתחיל להתיז לכל עבר. אני בלחץ – אסור שהאזור בו מחט האפידורל תקועה בגב יירטב. אני מחזיק ביד אחת את הצינור הסורר וביד שנייה מצלצל בפעמון לאחות – אך אף אחד לא מגיע לעזרה. לאחר זמן מה אני מזהה שהכפתור שלחצתי עליו הוא למעשה כפתור ביטול הקריאה; אני מוצא את פעמון החירום ומזעיק את האחות. האחות מגיעה, רואה את מצבי ונכנסת ללחץ - היא חוששת להירטב. אחרי מאמצי שכנוע היא נכנסת ואני סוף סוף מחוץ לשירותים רטוב מכף רגל עד... תחבושת האפידורל, לא כולל, למזלי.
ונחזור לנושא שלנו. מה עושים לאחר ניתוח? הרי ידוע לכל שגם אחרי שמוציאים במלואו את הגידול יש סיכוי שנשארו גרורות קטנות בגוף; ויותר מכך, ידוע שלאחר ניתוח קצב הפעילות של הגרורות, במידה והן קיימות, גדול הרבה יותר. איך חיים עם עובדות אלו?
הרופאים ממליצים על כימותראפיה מונעת - טיפול הפוגע בתאים הממאירים בגוף אך גם בתאים לא ממאירים ובמערכת החיסון. רופאים אלטרנטיביים ממליצים על מגוון שונה של טיפולים, כמוסות ושיקויים למיניהם לחיזוק המערכת החיסונית, ואני - רק רוצה לחזור הביתה בשלום. עוד התייעצויות, עוד ספרים לקרוא, חרישה של האינטרנט והכיוון מתחיל להתגבש – יש צורך בשינוי, שינוי כלשהוא.
אם כתוצאה ממהלך חיי עד כה הגעתי לגידול ממאיר בגיל חמישים, הרי יש סיכוי שאם אבחר בכיוון אחר לא אגיע שוב לאותו רחוב ללא מוצא; נשמע הגיוני, לא?
התעמקות נוספת בנושא ואני מבין שתאים ממאירים נוצרים כל הזמן בגוף ושהמערכת החיסונית משמידה אותם מיד. הגידולים הממאירים נוצרים כאשר כתוצאה מחולשה של המערכת החיסונית, חולשה הבאה יחד עם תנאים סביבתיים בעיתיים; במקרים אלו המערכת החיסונית לא מצליחה לטפל בתאים הממאירים והם מתפתחים לגידול ממאיר. הכיוון אם כן צריך להיות כדלקמן – להשמיד את מרכז הרשע, להוציא את הגידול הממאיר, ולחזק את המערכת החיסונית במאבקה בגרורות ובתאים הממאירים.
את הגידול הוצאנו, אך איך דואגים למערכת החיסונית? אני לא מעשן ומימי לא עישנתי אך אני כמו כולם - מעשן פסיבי. לעבור לגור באלפיים השוויצרים? ביער השחור בגרמניה או בניו-זילנד? – לא בא בחשבון. אז מה עושים?
הפיתרון – דואגים ראשית כל לא להכניס לגוף רעלים מיותרים, בכדי להקל על המערכת החיסונית, ולאכול מאכלים התומכים במאבק הגוף נגד הגידולים הממאירים.
אני בחרתי בדיאטת Budwig, שמלבד 'מספוא' מספקת גם הרבה אומגה שלוש לגוף ושלא כרוכה בחוקנים או משטר ארוחות של מיצים בלבד. אני לא יודע אם הדיאטה עוזרת או לא; את זה אפשר יהיה לדעת רק בדיעבד במקרה שהיא לא עזרה; אך היא כן חוללה ניסים אצל,,, שכנים וחברים שלנו שבאו לראות את הפלא החדש ואימצו חלקים מהדיאטה לעצמם.
אני לא רופא, ה- PhD המצורף לשמי זה רק ראשי תיבות של Doctor of Philosophy, אך אני כן מבחין בשינויים לטובה גם אצלי. בעיית היובש בעור ממנה סבלתי עשרות שנים – נעלמה, מקרי צרבת – כמעט ולא קיימים יותר, ומה בקשר לשלפוחית שתן עצבנית? – מי מהמבוגרים לא התנסה בקימה בלילה לשירותים? - אני מוצא את עצמי כיום, 'שוכח' ללכת לשירותים.
ומה עם ריח הצחנה מאגן החימצון? אחד הבעיות בגידולים ממאירים הוא שאין כמעט דרך לראות אם יש גידול קטנטן או גרורות קטנות. במקרה שלי – גידול בריאות – לא סבלתי מכלום לפני הניתוח; שום תמרור אזהרה. וכך אני מוצא את עצמי, חודשיים אחר הניתוח תוהה אם הגרורות לא מתפשטות עכשיו על אף הניתוח והדיאטה. לעשות בדיקת ?CT - זה מוקדם מדי - CT לא יגלה גרורות קטנות. בלית ברירה אני לוקח את המכונית ונוסע ל... אגן החמצון.
אני לא יודע אם הניתוח הצליח להשמיד את הגידול והגרורות או לא אך אני כן יודע שהוא הצליח להחזיר לי את ריח הצחנה מבריכות החמצון. ואני נהנה מכל נשימה, 'מתענג' מריח הצחנה, כי מבחינתי כיום זה המדד היחידי להיותי בריא.
גובי, תודות מקרב לב לעצות הטובות ולטיפול המתמשך.
יוסי
|
סרטן המעי הגס (רקטום) עם גרורות בכבד
אוקטובר 2006
בסוף שנת 2005 התגלה אצל בעלי גידול במעי הגס (רקטום) עם 5 גרורות בכבד.עולמנו קרס עלינו. הרופא האונקולוג הסביר לנו שהמחלה נמצאת בשלב מתקדם, עם התפשטות בגוף ומאוד קשה לריפוי. הוא הפנה אות בעלי לטיפול כימותרפי טרום- ניתוחי בתקווה שהגידול יצטמצם והגרורות יקטנו בגודלם.
לארקדי היה מאוד קשה לצאת מהדיכאון שהייה שקוע בו , לקחת את עצמו בידיים, ולהתחיל להתמודד עם מחלת הסרטן.
החלטנו במקביל לטיפול כימותרפי ,לפנות לטיפולים משלימים. במהלך החיפושים באינטרנט, נתקלתי בהמלצה על שלמה גוברמן (גובי) כעל אחד מהמטפלים המובילים בארץ בתחום הטיפולים האלטרנטיביים בסרטן. מייד יצרתי איתו קשר. גובי היה מלא אופטימיות, שהייתה מבוססת על ידע וניסיון רב ונתן לנו אמונה ביכולת להתגבר על המחלה.
הוא המליץ על תוכנית שלמה שמשלבת דיאטת באדוויג, תוספים אנטי-סרטניים ומחזקים את הגוף בזמן כימוטרפיה, תזונה אורגנית ועוד...
בתקופת הטיפולים הכימותרפיים בעלי עבד בשתי משרות , וניהל אורך חיים רגיל לחלוטין. בדיקות הדם במהלך כל הטיפול שנמשך סך הכול 4 חודשים, היו תקינות לגמרי. כמובן שבכל תקופה הזו הוא מלא את ההוראות של גובי. בסוף הטיפול הכימותרפי ארקדי עבר בדיקת סי טי שהראתה כי לא נראו כל סימני מחלה. במקום של הגידול נשארה צלקת בלבד , 3 הגרורות נעלמו , 2 גרורות האחרות השאירו רק צלקות נקרוטיות. הרופאים היו בהלם. ובכל זאת התעקשו לעשות ניתוח להסרת צלקות מחשש שתאים בודדים עדיין נשארו.
לאחר התלבטויות רבות החלטנו להנתח. הניתוח היה מתוכנן כניתוח משולב בכבד וברקטום. עברו 3 חודשים בין בדיקת ה- סי.טי. האחרונה לבין הניתוח. כל תקופה זאת בעלי המשיך בתזונה אורגנית ובתוספים...ולהפתעת הרופאים, לא נגעו לו בכבד במהלך הניתוח כי לא היה מה לנתח. פשוט לא היה צורך. שתי הצלקות נעלמו כלא היו, וכך נותח רק ברקטום. הדגימות מהרקטום שנלקחו לפתולוגיה במהלך הניתוח, יצאו נקיות.
עכשיו הוא נמצא בשלב החלמה אחרי ניתוח ועוד יצטרך לעבור ניתוח נוסף לסגירת סטומה .
הדרך הייתה ארוכה ולא קלה, אבל אין לי ספק, שבעלי הגיע לתוצאות מרשימות כל כך בזכותו של גובי, שליווה אותנו לאורך כל הדרך בכל שקשור לטיפול במחלה, וגם חיזק , עודד ותמך נפשית. בעלי ממשיך כמובן בדיאטה ונטילת התוספים כטיפול מונע בליווי של גובי ואני רוצה להודות לו מקרב לב על הכל.
ורוניקה וארקדי
|
|
סרטן הערמונית
אוקטובר 06
אני גבר בן 60. ביולי 2005 התברר לי שבבדיקת ביופסיה של הערמונית נמצא ממצא חיובי, כלומר הערמונית נגועה בסרטן.
לביופסיה נשלחתי על ידי האורולוג, למרות שהערך המוחלט של בדיקת ה PSA עמד על 1.5 בלבד. הסיבה לחשד הייתה שבשנה שלפני הבדיקה ה PSA עלה בכ 0.75. זה נחשב לקצב עליה מהיר ומעורר חשד.
כמו רבים ממאובחני סרטן הערמונית, לא חשתי בשום סממנים גופניים שיעידו / יזהירו מהתפתחות כזאת.
מתוך קריאה בספרים ובאינטרנט, למדתי שכל הטיפולים הקונבנציונאליים המתאימים למקרה שלי, כרוכים ב"המתת" הערמונית. קיימות שיטות שונות לביצוע פעולה זו:
- כריתה רדיקלית
- הקרנות חיצוניות
- ברכיותרפיה (החדרת גרגירים רדיואקטיביים לערמונית)
- חימום (באולטרסאונד) – שיטה מאוד חדשה בארץ
בכל השיטות הנ"ל יש סיכויי הצלחה נמוכים מ100% ויש גם סיכויים לא זניחים לפגיעה בתפקודי חיים וסכנה לפגיעה באיכות החיים.
לאור אלו ולאור ההערכה (כולה שלי) שמצבי איננו מאוד מתקדם, החלטתי שאינני צריך למהר עם טיפולים כאלו. ניצלתי את הזמן וחיפשתי פתרונות נוספים.
עד מהרה מצאתי את האתר של גובי באינטרנט, בו מוצג גם ספרו – "סרטן אפשר לנצח".
בנובמבר 2005 הייתי בפגישה אצל גובי והתחלתי לפעול לפי המלצותיו.
זמן קצר לאחר מכן, באמצע נובמבר, בדקתי את ה PSA – לאכזבתי הערך עמד על 2.6 שזו עליה חדה מהערך הקודם (1.5). אז למדתי, שאף אחד מהרופאים לא טרח לעדכן אותי כי ידוע, שבעקבות הביופסיה, שכרוכה כמובן בדקירות בערמונית, ערכי הPSA "מזנקים" לערכים גבוהים מאוד, ולאחר מכן דועכים חזרה לערכים שהיו מתקבלים ללא הביופסיה.
מאמצע נובמבר 2005 ועד סוף ספטמבר 2006 ערכתי מספר בדיקות PSA – כל שלשה חודשים בערך – התוצאות הראו ירידה רצופה באופן ליניארי של ערכי ה PSA מ 2.6 עד ערך של 0.59 בבדיקה האחרונה.
בדיקות כלליות מעידות על שיפור גם במדדים אחרים של הבריאות כגון כולסטרול.
ההמלצות של גובי עבורי בנויות מארבעה חלקים עקריים:
- מזון צמחוני אורגאני, שתית מיץ ירקות ופירות וצריכת דגי ים צפוני.
- הימנעות מקפה, מזון מתועש, סוכרים מזוקקים, מזונות גליקימיים ועוד...
- שימוש בשמן פשתן עם קוטג' או יוגורט (על פי ד"ר באדוויג).
- נטילת תוספי מזון שונים.
במקרה האישי שלי (ואני מניח שזה מותאם אישית ושונה ממטופל למטופל), הגישה של גובי הייתה "ליברלית", המזון היה אורגאני ברובו, אני כללתי גם עוף וארבע ביצים בשבוע. כמו כן מדי פעם אני גם צורך בשר בקר.
במגבלות הללו הצלחתי להרכיב מגוון רחב של ארוחות משביעות וטעימות. למעשה, לעיתים הקושי הוא בכך שכמויות המזון שאני צריך לצרוך גדולות מקיבולתי, ואז אני "מדלג" על ארוחה.
במשך כל התקופה אני מרגיש מצוין, עוסק הרבה בספורט ובעיקר אינני מרגיש חולה או שיש לי כלל בעיה מיוחדת.
אני ממשיך לנהוג על פי אותן המלצות בתקווה להמשיך ולהפחית את ה PSA.
ש.ע.
|
סרטן ריאות (מסוג תאים גדולים)
אוגוסט 2006
במאי 2004 ,בעקבות צילום ריאות שיגרתי, התגלה אצלי גידול סרטני ( 9X4 ס"מ) באונה שמאלית תחתונה. פרט לכך הגוף היה נקי לחלוטין.
הובהלתי לניתוח והאונה נכרתה. עברתי טיפול כימותרפי ונכנסתי למעקב צמוד.
בתחילת 2006 ,בעקבות בדיקת סי.טי. התגלו ממצאים בשתי הריאות .
על פי הפענוח :"ממצאים רבים בשתי הריאות אופייני לפיזור משני", כלומר התפתחו גרורות בשתי הריאות. עברתי מס' בדיקות, ה-סי.טי. האחרון בוצע ביוני 2006, הגרורות היו קטנות מאוד מתחת לתחום אפשרות המדידה ועל פי החלטת האונקולוגים ועל דעתי, הוחלט לדחות טיפול כימותרפי להמתין כחודשיים ולראות התפתחויות.
בהמלצת מכר, שהיה בטיפול אצל גובי, קניתי את הספר" סרטן אפשר לנצח" התרשמתי עמוקות וקבעתי פגישה עם גובי. לפגישה הלכתי בידיעתם המלאה של האונקולוגים המטפלים, ואני מוכרחה לציין ללא "ברכת הדרך" אך ללא התנגדות!
מצאתי אדם בעל ידע נרחב ומופלא ברזי המחלה, דרכי הטיפול הקונבנציונאלי, ומאידך ידע אינסופי בתחום הטיפול האונקולוגי-אלטרנטיבי, תזונה, תוספים, מחקרים טיפולים בעולם וכו'. בנוסף, מצאתי אדם קשוב, מבין, רגיש, שותף לעובר על המטופל ובעל נכונות אינסופית לעזור. בהמלצתו ועל פי הנחיותיו לתזונה ותוספים המותאמים למקרה שלי, התחלתי בטיפול אורגאני טבעי כאשר משך כל התקופה היינו בקשר קבוע.
באוגוסט 2006, כ-6 שבועות מתחילת הטיפול עברתי בדיקת סי.טי. נוספת. תוצאות הבדיקה והדו"ח ציינו במפורש "ספק קשריות זעירות בודדות באונות העליונות.....ממצאים אלו פחתו בהשוואה לבדיקה קודמת".
האונקולוגים התקשו להאמין וביקשו לבדוק בעצמם את כל הדיסקים של בדיקות ה-סי.טי. מאז הניתוח ועד ה-סי.טי האחרון. לאחר בדיקה מדוקדקת שארכה כמה ימים קבעו חד משמעית כי אכן, הממצאים פחתו משמעותית והנותרים ללא שינוי!
אין לי כל ספק שההטבה במצב המחלה הייתה כתוצאה מהטיפול של גובי. לדעתי כל מילה נוספת מיותרת!
ה-סי.טי. הבא נקבע לאמצע נובמבר 2006 . אני ממשיכה בדבקות בטיפול, מרגישה מצוין ויודעת בביטחון מלא שאני בידיים הטובות ביותר.
ענתי ח.ש.
אוגוסט 2006
|
ליומיוסרקומה
תמוז תשס''ו/יולי 2006
בס"ד,
לפני כשנתיים התגלה אצלי באקראי ליומיוסרקומה בבטן.
לאחר התיעצויות שונות החליטו לנתח. הניתוח הצליח, אלא שלאחר שלושה חודשים התגלתה חזרה של הגידול.
התיעצנו שוב והסתובבנו בין רופאים קונבנציונלים לבין רופאים ומטפלים אלטרנטיביים, ובחסדי שמים זכינו להכיר את מר שלמה גוברמן, המכנה עצמו בשם גובי.
בשלב ראשון קראנו את ספרו "סרטן אפשר לנצח", המעורר התפעלות בהיקף החומר והידע אותו הוא כולל, בסגנונו הבהיר והממצה, ובעידוד הרב שאפשר לשאוב ממנו.
בשלב הבא, קבענו כמובן פגישה עם גובי, שכבר בטלפון, ניסה לבוא לקראתנו, ולהתגמש לפי העיתוי הנוח לנו...
התגלה בפנינו אדם מיוחד במינו, חיוני, לבבי, אמיתי, ישר וצנוע. אדם שהציב לו למטרה הצלת חיי אדם, ובדרך היפה ביותר.
יש לו קשרים עם הרבה בעלי מקצוע בחו"ל ואינו נמנע מלהתיעץ עם כל מי שיכול לעזור לו.
גובי אומר את דעתו כשנשאל, אך יחד עם זאת, מכבד את החלטות המטופלים, ועוזר לכל אחד בדרך בה בחר.
בתחילה החלטנו לנסות מספר טיפולים כימותרפיים. גם אז קיבלנו תמיכה מלאה מגובי ע"י תוספים מיוחדים המחזקים את הגוף ואת המערכת החיסונית, תוך עצות רבות ממה כדאי להמנע באותה תקופה, ומה יכול להקל. כל התקופה לא חסך בטלפונים לשאול איך המרגש, במה אפשר עוד לעזור, ועודד בלי סוף (ואגב, התקופה עברה יחסית בקלות וללא נזקים). לאחר חמישה טיפולים כימותרפיים וניתוח נוסף, שלא נראו כפתרון הולם, החלטנו (שוב בהרבה התיעצות) שלא להמשיך בדרך הקונבנציונלית.
פנינו לגובי בבקשה לקחת על עצמו את כל הטיפול. שוב ישבנו בביתו, ככל הנדרש, והוא הסביר לנו בסבלנות האופינית לו את כל סדר היום החדש (מערך שבנה טרם בואנו). התאים את הכל להרגלי החיים שלנו, עודד וחיזק, ולא הפסיק, בימים ובחודשים שלאחר מכן, להתקשר לעיתים מאד קרובות, לשאול איך מסתדרים עם התזונה החדשה, עם התוספים השונים, וענה לאינסוף שאלות, עד שהובהר הכל לאשורו.
מאז חלפה לה שנה, בה הייתי בפעילות מלאה ואף יותר, למרות שהגידול לא נעלם לגמרי.
כעת החליט גובי, מסיבות שונות, לערוך שינויים בתוספי המזון, כדי לנסות לקבל תוצאות טובות יותר בעז"ה. כל זאת עשה דרך הטלפון, מבלי להטריח אותנו, חס וחלילה, ולגרום להוצאות נוספות.
העידוד, המילים הטובות והתקוות שהוא נוטע, עוזרים לעמוד בניסיון, נותנים כוחות להתמודד, ובעז"ה להוושע. יברכהו ד' שיראה יחד עם אשתו הרבה נחת מכל צאצאיו, וימשיך להיות שליח טוב ולהביא מרפא לחולי ישראל.
נ.ת.
|
סרטן קשקשי של הלשון (Squamous Cell Carcinoma)
יוני 2006
לפני כשנה אובחן אצלי גידול סרטני מסוג SCC בלשון. לאחר שנותחתי להסרת הגידול, פניתי לחפש מידע על אפשרויות לטיפול מונע שלא בתחום הקונוונציונלי.
במהלך חיפושי באינטרנט נפגשתי עם האתר של גובי, והזמנתי את ספרו. מיד כשהתחלתי לעיין בו, ראיתי כי לפני אוצר בלום הכולל מידע רב על מגוון רב על סוגי גידולים ואופני הטיפול בהם. מתוך הספר אימצתי מספר שיטות: באדוויג (קוטג' ושמן פשתן, טחינת זרעוני פשתן), אן ןיגמור (עשב חיטה). כמו כן, שיניתי הרגלי תזונה, תוך מתן עדיפות לפי המומלץ בפרק על תזונה אנטי סרטנית (למשל: אספרגוס, גזר, אשכולית אדומה, אומגה 3 ועוד ועוד). חלק מהדברים אומצו גם ע"י שאר בני משפחתי, וכיום כולנו אוכלים זרעוני פשתן טחונים ואשתי שותה מיץ עשב חיטה. מאז, הספר מומלץ על ידי לכל אחד ובפרט לחולי סרטן.
מעבר לערכו וחשיבותו של הספר, הכרתי גם את גובי כמטפל, ומצאתי אדם רחב אופקים, סימפטי ואיכפתניק, יודע להקשיב וסבלן. גובי מקפיד לשמור אתי על קשר שוטף, להתעניין בשלומי ולעדכן.
לא מזמן, כאשר נתקל במידע חדש הנוגע לגידול הספציפי שלי, התקשר מיד למסור לי את המידע.
אני מרגיש מצוין, ובדיקות המעקב שאני עובר גם הן טובות. אני מאמין בכל לב, שחלק ניכר מכך הנו בזכותך גובי! ישר כוח! אשמח לסייע בעצה ובעידוד לכל אחד. מספר הטלפון שלי נמצא אצל גובי.
איציק ג.
הערותיו של שלמה גוברמן:
מעבר לתזונה האנטי-סרטנית שהותאמה למטופל, החומר העיקרי בו נעשה שימוש במקרה של איציק ג. הוא: benzaldehyde. החומר הנוזלי מופק משקדים מרים, ונמצא יעיל ביותר בסוגים שונים של סרטנים ובמיוחד בסרטן קשקשי (SCC).
|
- מכתבים נוספים ממטופלים -
|
|
